אדם מכור הוא חסר אונים מול ההתמכרות שלו, בין אם היא התנהגותית כמו התמכרות להימורים, למין או למערכות יחסים תלותיות או כרוכה בשימוש בחומרים כמו סמים, אלכוהול, סיגריות או אכילה כפייתית. התמכרות כרוכה בסבל מול סבל מול המחירים הכבדים (פסיכולוגית, בריאותית, כלכלית, משפחתית בינאישית או משפטית). יש לעיתים תכופות רצון להפסיק לעיתים אף במאמצים רבים ובהשקעה נפשית וכספית ללא הועיל. המודעות, כוח רצון ולעיתים טיפול ארוך תווך אינם חזקים דיים כדי להתגבר על הדחף להשתמש. מכור לסמים לדוגמא מסוגל לתת את השקל האחרון לסם במקום לתת אוכל לילדיו. שהתמכרות מתקדמת היא יכולה להסתיים במוות, מוסדות פסיכיאטרים או בתי סוהר.בבסיס ההתמכרות קיימת תחושת ריקנות וקושי בהכלה רגשית. יכולת ההכלה הולכת וקטנה ככל שההתמכרות מתקדמת עד שהמכור לעיתים לא יכול לעשות את הפעולה הפשוטה ביותר בלי להשתמש.
תכנית 12 הצעדים החלה בשנות ה30 של המאה העשרים באקרון אוהיו שבארצות הברית כשכלכלן ורופא שהיו אלכוהוליסטים עזרו האחד לשני לאחר שלא מצאו עזרה בדרכים הקונבנציונליות לאחר מאבקים ממושכים באלכוהול. הם מצאו דרך שמדגישה רוחניות והתפתחות אישית. אחד מהם טופל על ידי הפסיכיאטר הנודע דר. יונג שהמליץ על מהפך רוחני כתקווה היחידה ואמר שהכמיהה לאלכוהול באה מכמיהה לרוחניות "SPIRITUM CONTRA SPIRITUS" (לטינית). התוכנית, שהיא ללא עלות, ללא מנהיגים, ללא פרסומת וללא התחייבות להישאר בה, התפשטה ותורגמה לשפות רבות וכיום היא מונה מיליוני חברים ומשתמת לטיפול בסוגים מגוונים של התמכרות. במחקר המפורסם ביותר PROJECT MATCH 1998 נעשתה השוואה בין שלשת השיטות העיקריות לטיפול בהתמכרויות (הראיון המוטיב ציוני, הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי וגישת 12 הצעדים) ונמצא כי יעילותם דומה אך בבדיקה לאורך זמן ישנה נטייה להתמיד בגישת 12 הצעדים בשל הזמינות והחיסכון במשאבים כלכליים.
הקבוצה נפתחה מתוך אמונה של המנחות בדרך של 12 הצעדים. משום שהייתה לאורך 12 מפגשים המטרות היו צנועות אך התקווה הייתה כי תהייה לה השפעה על הבנת חברי הקבוצה בחשיבות הטיפול העקבי בהתמכרותם.הקבוצה נועדה לקדם ולתמוך בחבריה בתהליך ההחלמה מהתמכרותם לסמים תוך התמקדות בקבלת ההתמכרות וחוסר האונים מולה והצורך בכוח גדול מאיתנו בכדי להתמודד איתה. התהליך לא לינארי ואינדיווידואלי מאוד, כמו אצל גבר שבניקיון מסמים מספר חודשים אך מתקשה לשתף או להגיע לקבוצות NA בקהילה והקבוצה עבורו עזרה לו להיפתח ולהבין משאר החברים כמה חיוני להשתתף בקבוצות 12 צעדים בקהילה להחלמה ארוכת תווך. בקבוצה כדי לקדם מטרה, זו נעשתה הכרות עם שלושת הצעדים הראשונים בשילוב הקניית כלים משמעותיים ומעשיים הקשורים לתכנית. בקבוצה הטרוגנית יחסית עבודה על המשך הצעדים מתאימה יותר באופן פרטני ולכן ההתמקדות הייתה בשלושת הצעדים הראשונים כבניית בסיס להחלמה.
הקבוצה התקיימה בעיריית עכו אחת לשבוע והיו בה 8 חברים יהודים וערבים. תקופות הניקיון נעו בין 5 שנים למספר ימים. כל החברים מטופלים ביחידה לטיפול בהתמכרויות, ככשל חבר עבר מסלול גמילה שונה. ההנחיה הייתה בקו על ידי זהר שטראוס עו"ס בעיריית עכו ובתיה ביגון פסיכותרפיסטית יונגיאנית ומטפלת באומנות ( Msc תואר שני( מבי"ח שלוותה.
הקבוצה כללה 12 מפגשים. מספר מפגשים הוקדשו למרכיבים העיקריים שבכל צעד. לדוגמא: צעד 1 : "הודינו שאנו חסרי אונים מול ההתמכרות ושאבדה לנו השליטה על חיינו". בצעד זה נבנית הבנה של ההיסטוריה האישית של ההתמכרות, לצד ניפוץ ההכחשה לגבי חומרתה והסתכלות פנימה על תוצאותיה ההרסניות מבחינה פיסית רוחנית ונפשית. צעד 2-" הגענו לאמונה שכוח גדול מאיתנו יכול להחזיר אותנו לשפיות". הדגש בצעד זה הוא על "הגענו"- כלומר על תהליך. מתוך התפתחות הבנה שכשמדובר בהתמכרות מודעות וכוח רצון אינם חזקים מספיק כדי להתגבר עליה, מגיעה ההבנה שיש צורך למצוא כוח עליון שיכול לעזור. כוח זה בתחילת הדרך יכול להיות הקבוצה או אפילו פיתוח היכולת להאמין במישהו או לפתוח את החשיבה שאפשר שמשהו גדול ממני יוכל לעזור לי. לעיתים התהליך לא פשוט מכיוון שהוא מעלה אסוציאציות של דת ודוגמה, לעיתים מהילדות. חשוב שהכוח העליון שנבחר יהיה כוח מיטיב, מקבל ללא תנאי ותומך בי אישית. התכנית היא רוחנית ולא קשורה לדת מסוימת. בצעד 3 "החלטנו למסור את חיינו ואת רצוננו לאלוהים כפי שאנו מבינים אותו" עוברים להתחלה של שימוש מחודש בכוח הרצון, הפעם למען ההחלמה ובשיתוף פעולה עם כוח גדול ממני. השאיפה היא להתאים את הרצון שלנו של האגו והסיפוק המיידי עם הרצון של הכוח העליון שלנו שרוצה את טובתנו הרחבה והעמוקה ביותר ותומך בניקיוננו ובהחלמתנו. זהו צעד שבקבוצה עבדנו על שלבים התחלתיים שלו כמו בחירת הכוח העליון שזהו תהליך מאוד אישי (לדוגמא הטבע).
כמו כן היו פגישות שעבדנו לעומק עם כלי מסוים כמו "תפילת השלווה":"אלי תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, את האומץ לשנות את אשר ביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים". הסתכלנו בחיים של חברים שבחרן לשתף אלו דברים הם צריך לקבל בחיים, לעיתים מבחינה קונקרטית כמו פקקי תנועה ועד לקבלת המחלה, איפה צריך את האומץ לשנות (מערכת יחסים, עבודה, להיות אסרטיבי יותר, להיות אחראי על ההחלמה שלי וללכת לפגישות 12 צעדים בקהילה) ואיך להבדיל בין מתי לקבל ומתי לשנות. השתמשנו גם בכלי של "רק להיום" שאומר שאפשר לעשות דברים במסגרת של 24 שעות, כמו לא להשתמש ולהתמודד עם הרגשות שעולים בעקבות זאת- דבר שהיה נראה לנו בלתי אפשרי אם היינו חושבים על לעשותו כל חיינו. לבקשת הקבוצה הוקדשו מספר מפגשים לנושא המאתגר של "מקומות, דברים ואנשים". בעכו ספציפית התברר במהלך הקבוצה שזהו נושא רלוונטי ביותר בהקשר של השימוש בסמים מכיוון שיש אזורים ניכרים בעיר שמוכרים בהם סמים בכל פינה. היה חבר בקבוצה שנאלץ ללכת בדרך ארוכה בכדי לא להיתקל באנשים ובמקומות אלה ולהתחבר למקומות, להרגלים ולאנשים חדשים שתמכו בהחלמתו.
הקבוצה ארכה שעה וחצי. בחלקה הראשון נעשתה עבודה בגישה פסיכו-חינוכית שבה הגישה הייתה התנהגותית,דידקטית והתמקדה בשינוי חשיבה ומודעות, באמצעות ספרות מתוכנית ה /NA AA ובמקביל עודדנו את החברים לשתף מבחינה אישית, בהסתייגויות, בכאב או בהזדהות עם התכנים. הייתה חברה שדברה על האחריות האישית שלה להחלמה שכרוכה בלא לרצות במערכת יחסים עם מכור שהייתה בה התעללות ובהמשך להיפרד ממנו. כמו כן דברה בהקשר של צעד 2 על הקושי שלה להאמין באנשים או בכוח כלשהו. נקודת המוצא היא לפיתוח גישה של נכונות, פתיחות וכנות. התכנית פשוטה אך רחוקה מלהיות קלה ונקודת המוצא הייתה לעודד את החברים לשתף מהמקום הכי אותנטי. זאת בשילוב עם עיקרון "חובת האנונימיות" שמה שנאמר בקבוצה חייב להישאר בה.
לאחר הפסקה חברי הקבוצה עבדו עם נושא המפגש באמצעות ציור או עבודה תלת ממדית, ולאחר מכן שיתפו את במשמעות העבודה עבורם. במהלך המפגשים היו חברים שפיתחו ביצירה שפה סמלית עשירה וייחודית עבורם. מוטיב הסירה היה מרכזי עבור אחד החברים וסימל עבורו את השורשים שלו שבא ממשפחה של דייגים, את הקשר שלו לים ואת הזיקה שלו לחיים פשוטים יותר שהם חלק מהחזון שלו בהחלמתו.
בקבוצה נוצרה אוירה תומכת שיש בה קרבה, לצד כיבוד פרטיות. התגלו סיפורי חיים רוויי כאב שמתוכם הגיע האומץ להודות בחוסר האונים ולעבור שינוי רוחני מהפכני בדומה לשינוי שעליו הכריז הפסיכיאטר דר יונג כהכרחי להחלמה (כשטיפל באחד מאבות תכנית ה(AA. חבר ותיק הביא תכופות עימו תקווה והשראה כששיתף על שיקומו אחרי 28 שנים בכלא. הוא הביא את קול אסירות התודה לחיים צנועים ושלווים של ניקיון בניגוד לכאוס ולשאיפות גרנדיוזיות שהיו לו בשימוש. הוא היה נרגש ומלא הערכה ופליאה על יכולתו ליצור וליהנות מחיי נישואים ומשפחה. חבר אחר הביא את הקול הסוער של מכור בהחלמה שנה המשקיע את מלוא מרצו בחדרי NA אך מתחיל להיות מודע לשנים האבודות. לצד תחושה חדשה של שייכות ב12 צעדים הוא מכיר בבדידות עמוקה שחש כל חייו ובתחושת ערך עצמי שברירי וחדש. חברים שהתקשו להיפתח החלו לשתף בקבוצות האחרונות, לעיתים בחלקים כואבים ולעיתים על יכולות חדשות לתפקד ולתת לסביבתם הקרובה. אסיר משוחרר החל לראשונה לעסוק בשיפוצים ובבנייה ובשיקום מערכת יחסים זוגית, שבה היה כנעדר עם אשתו. היו מספר חברים ש"נפלו" בשימוש ולא חזרו וחסרונם ניכר, לצד גרעין חברים עקבי ומחויב לתהליך.
היו מספר חברים שהתמסרו לתהליך האומנותי והייתה תחושה שהם מקבלים חוויה של מירורינג מתוך תהליך עבודתם עם דימויים שעלו בציוריהם. נוצר בתהליך היצירתי דיאלוג ומקום בטוח במערכת היחסים שלהם עם יצירתם המתהווה. חוויה כזאת של נראות חסרה תכופות אצל מכורים בילדותם ומשפיעה על הקושי להכיל את עצמם, מרחיקה אותם מתחושותיהם האותנטיים ומהווה מרכיב משמעותי בנטייתם להתמכרות . הגיחו מתוך הדפים דימויים שלעיתים הפתיעו את החברים והיוותה תיעוד מוחשי לתהליכים שעברו. התהליך האומנותי בדומה לחלומות, מחבר לתכנים לא מודעים ועוקף את ההיגיון וההגנות. לכן האומנות עזרה לחזק ולהעמיק את תהליך הטמעת התכנים שהועברו בקבוצה.
הקבוצה פעלה בעיריית עכו בתאריכים 29.10.13-28.1.14
בתיה ביגון MSC תואר שני בטיפול באומנות ופסיכותרפיסטית יונגיאנית אנאליטית, עובדת בבי"ח שלוותה ובקליניקה פרטית. 0507662833 seaoflilac@hotmail.com